הסיפור של סול מתחיל ב־2010 בתל אביב, עם הקמת בית חינוך אביב - מוסד חינוכי אנתרופוסופי שהוקם מתוך רצון להנגיש חינוך איכותי בקהילה עירונית מגוונת.
זו הייתה קהילה של משפחות ואנשי חינוך שבנו במו ידיהם כיתות, מרחבים וחיי קהילה סביב אמונה אחת:
הסביבה הפיזית, הקשר האנושי והיופי הם חלק מהלמידה וההתפתחות.

​

שנים של עשייה חינוכית העניקו להילה ולאורנה הבנה עמוקה:
כשהמרחב מחזיק את הילד - הילד מחזיק את עצמו.

עם השנים גדלה ההבנה שיש קהילות שלמות שלא זוכות לגישה לחינוך כזה,
לא מתוך בחירה - אלא מתוך נסיבות.

ב־2020, לאחר המפגש עם בית ספר גוונים בדרום תל אביב,
התקבלה החלטה אמיצה:
להוביל את הידע, הכלים והיופי של העשייה החינוכית אל ילדים
וקהילות שבדרך כלל לא מגיע החינוך אליהם.

כך נולד מרחב סול הראשון - מרחב פסיכו־פדגוגי שמעניק לילדים
רקע של פליטות והגירה סביבה רגועה, יצירתית ומכילה, שבה אפשר
לפתח חוסן, ויסות ושייכות - דרך קשר ויצירה.

הפעילות בבתי הספר חשפה תובנה מהותית:
אי אפשר לדבר על חוסן של ילד בלי לדבר על החוסן של הקהילה שסביבו.

מתוך ההבנה הזו צמחו מעגלי סול - יוזמות קהילתיות מבוססות יצירה ומיחדוש טקסטיל שמייצרות תעסוקה, מפגש בין אוכלוסיות, משמעות ושייכות.

במילים אחרות:
אותם עקרונות שעבדו עם ילדים - עובדים גם עם קהילה.

ב־2022 הוקמה רשמית עמותת סול, כדי לאפשר לשני העולמות - החינוכי והקהילתי - לצמוח יחד ולפעול במקומות נוספים בארץ.

מאז ועד היום, סול מובילה פרויקטים בבתי ספר ובקהילות בשיתוף רשויות, אנשי חינוך, אמנים, ארגונים חברתיים ומשפחות.
כל מקום נראה אחרת - אבל העיקרון נשאר זהה:
כשיוצרים מרחב שמחזיק את האדם - האדם פורח.

- חינוך לא חייב להיות פריבילגיה

- קהילה יכולה לבנות את עצמה

- יופי ואסתטיקה משפיעים על הנפש

- קשר הוא תנאי ללמידה ולהתפתחות

- יצירה משותפת מפגישה ומרפאה